הסיפור האישי שלי
הסיפור שלי מתחיל כילדה אמביציונית ופרפקטיוניסטית אשר כל שאיפותיה התמקדו באיך להצליח יותר ויותר, באיך לרצות את כולם ובאיך לגרום לאנשים לראות אותי, הכול כדי לשרוד את החיים. במחשבה ותקווה שאולי, כשיהיו לי הישגים מרשימים במיוחד וכולם יראו אותי ויהיו מרוצים ממני אז אולי, אולי ארגיש שזה מספיק, שאפשר לעצור לרגע, להירגע, להרגיש שהכול יהיה בסדר שיש לי תחושת ביטחון ואמון בחיים, לנשום עמוק ולראות גם קצת מהדרך ובעיקר, לחיות את החיים.
וכשזה לא הצליח, הגיעה מחלה קשה שנועדה לאפשר המשך הישרדות, עד שנהיה קשה מנשוא והחיבור אל החיים הלך ונחלש, תחושת יאוש עמוקה הגיעה ואיתה חיפוש נואש אחרון להתחבר חזרה אל החיים, אל עצמי, לנסות לרפא את הגוף והנפש. התחלתי תהליך ארוך של ריפוי וחיזוק מבפנים וחיבור אל החיים. התחברתי בדרך זו אל עצמי אל השורש הרוחני שלי והתחזקה אצלי תחושת הייעוד שלי. היום לאחר כעשר שנים בהם אני מרגישה ומתפקדת כאדם בריא, עם ארבעה ילדים מדהימים, אני מרגישה חזק את תחושת החיבור לחיים ואל עצמי. לעיתים מגיעות תקופות קשות ומשברים, אך החוזק הפנימי והכלים שרכשתי, מאפשרים לי לאזן טוב יותר את עצמי, לבקש עזרה מתי וממי שצריך, להרגיש תחושת ביטחון ועצמאות להמשיך הלאה את חיי.
גוף: במושג "גוף" אני מתייחסת לכל אותם חוויות וטיפולים שעברתי דרך הגוף. זה כולל את התקופה שלי כספורטאית, את השירות הצבאי כמדריכת כושר קרבי, את מרבית התואר הראשון בחינוך גופני ,את המחלה הכרונית שחליתי בה בצבא הנקראת "אולצרטיב קוליטיס", הטיפולים והתרופות הקונבנציונלייות, הטיפולים ברפואה משלימה, ותזונה.
נפש: במושג "נפש" אני מתייחסת להיבט הנפשי -רגשי הקיים בי. כל הרגשות העצורים והמודחקים וגם הלא מודחקים הקיימים בי, כל הכעסים, השמחה, העצב, האהבה, תהליכיים פנימיים שעברתי,טראומות, משברים, ניסיון להכיר את עצמי ולהבין את עצמי.
גוף ונפש: במושג " גוף- נפש", אני מתייחסת לשלב שבו התחלתי להבין שאני לא רק "גוף" או "נפש" אלא אני מושפעת גם וגם ולכן עלי לחבר ביניהם, לראות את הקשר ביניהם ובכך להגיע לאיזון טוב יותר של עצמי.
גוף:
מאז הילדות עסקתי בספורט. הייתי טובה באתלטיקה במיוחד, אבל לא פחות בתרגילי כוח, ריקוד, שחייה ועוד. מכוון שמגיל צעיר מאוד בביה"ס זיהו אצלי את היכולות הספורטיביות הופנתי במהרה לתחום התחרותי בכדי להביא גאווה ומדליות לבית- הספר שלי- ביסודי, חטיבה ותיכון. היתה לי תמיד תחושה כי מצפים ממני ליותר ושאני יכולה עוד, שעדיין לא הגעתי למימוש כל יכולתיי. כל כך היה חשוב לי לרצות את כולם ושאהיה מצליחה בכל תחום אפשרי. אהבתי את תחושת הניצחון, את ההרגשה שאני הכי טובה, הרגשה של מלכה שלא ניתן להביסה. שילמתי גם מחיר גדול על כך, סטרס גדול ולחצים אדירים כדי לשמור על תדמית המצליחה והמושלמת .
בצבא עברתי את המיונים למדריכת כושר קרבי בקלות רבה ומצאתי את עצמי מאמנת חיילים בשטח ובבסיס הטירונים אליו הגעתי ואף עוברת איתם מסעות ארוכים. אפשר לומר כי תקופה זו הייתה תקופת שיא בשבילי בכל התחומים: כושר, מראה חיצוני, חברתית ועוד. לקראת סוף השירות חליתי ואושפזתי בביה"ח צבאי. לאחר שבוע של גיהנום בו סבלתי משלשולים ודימומים בלתי פוסקים, נקבע כי אני חולה במחלה כרונית הנקראת: אולצרטיב קוליטיס או בעברית: דלקת כרונית של המעי הגס.
הרופא לקח אותי לשיחה והסביר כי מעתה כל חיי ישתנו והגוף חולה במחלה קשה שלא ניתנת לריפוי, אפשר לחיות איתה אבל איכות החיים נפגעת ביותר ולא אוכל לתפקד כמו שתפקדתי בעבר. הייתי בהכחשה להכל וגם באמונה כי אני אצליח להתגבר על המחלה כי הרי אני לוחמת בדם.
שחררו אותי מיד מהצבא ומצאתי את עצמי מפוצצת בקורטיזול- סטרואידים וחלשה ביותר. לא ידעתי מה לעשות. החלטתי שאני צריכה להתחיל ללמוד. החלטתי שמכוון שאני לא מוותרת אף פעם אני אלך לעשות תואר בחינוך גופני. במהלך הלימודים גיליתי כי בכל זאת המחלה מקשה עלי ואני רוצה לעזור לגוף שלי ולא רק להתיש אותו, לכן, נרשמתי להתמחות בהתעמלות בריאותית. למדתי להקשיב לגוף, לגלות איכויות פנימיות שלא ידעתי עליהם קודם. ידעתי רק איך להתיש את הגוף ולהביא אותו לסף היכולת כי כך מעודד הספורט התחרותי- להשיג את הכי טוב, הכי מהר, הכי חזק ובכל מחיר.
כאשר הייתי סטודנטית התנסיתי בהוראה בביה"ס, במתנ"סים ובמקומות שונים ואז הבנתי שאם אמשיך להתרוצץ ועבוד כך אגיע שוב להתשת הגוף ובנוסף לכך הוא גם חולה ואינו חזק כמו פעם. חיפשתי עבודה שתתאים לי: מרוכזת, מסודרת ועדינה יותר. הגעתי לסטודיו סי ועבדתי שם יותר מ-4 שנים בהנאה מרובה. בסטודיו סי למדתי הרבה על גוף האישה- על עיצוב, על נשיות, על בעיות של נשים כמו צפיפות עצם, חולשת סוגרים, קשיים לאחר לידה, על הצרכים של נשים וכו'.
במקביל לתקופה שבה לימדתי בסטודיו סי, נחשפתי לרפואה המשלימה, עברתי טיפולים כמעט בכל תחום של הרפואה המשלימה, ועברתי קורסים בתזונה טבעית, רייקי ועוד. הרגשתי כי הרפואה הסינית הכי מדברת אלי ועוזרת לי ולכן, החלטתי להירשם ללימודי רפואה סינית- 4 שנות לימוד הכולל: תזונה, שיאצו, דיקור וצמחי מרפא סיניים.
הרפואה הסינית עזרה לי להבין את הקשר גוף- נפש, להקשיב לגוף ולנפש ולחזק ולאזן אותם . לאחר שהגעתי למטפל שאוכל לסמוך עליו לחלוטין, החלטתי בעצמי להפסיק לקחת תרופות, ניסיתי דיאטות שונות ועשיתי על עצמי ניסויים, כמו שפן במעבדה.מצד אחד, מצבי הפיזי החל להחמיר כי לא היו התרופות אשר דיכאו את המחלה והיא החלה להשתולל ומצד שני, גיליתי כי אפשר לנווט אותה, לעצור אותה ולשלוט בה כך שלא תחמיר. עקב מצבי הפיזי נאלצתי לקחת חופשה ללא תשלום מהסטודיו והתמקדתי במציאת דרכים לריפוי עצמי.
לאחר שנתיים של ניסיון, הצלחתי להיכנס להריון בדרך טבעית, עברתי הריון ולידה מוצלחים ומדהימים בהם לא היה זכר למחלה. לאחר הלידה, התפרצה שוב המחלה בשיא עוצמתה וזעזעה אותי לגמרי. עקב כך,הייתי חייבת לקחת שוב תרופות. התרופות, למרבה הפלא לא השפיעו, ולאחר שהרופא לא הבין מה קורה עם גופי ( כי אדם אשר אינו לוקח הרבה זמן תרופות, הן משפיעות עליו בד"כ מהר יותר).לבסוף לאחר קומבינציה תרופתית חדשה יחד עם מעבר מגורים לבית הורי, נרגעה המחלה והגיעו כמה ימי שקט. לאחר ימי השקט הרגשתי כי אני מוכנה להתמודד עם העולם והעמסתי על עצמי הכל: עבודה, אימהות, לימודים. לאחר זמן קצר הגיע שוב התקף חזק של המחלה ושוב קיבלתי תרופות אשר השפיעו מהר יותר אך אף תרופה לא הביאה לי את השקט והבריאות המיוחלת. ניסיתי לאחר הלידה להיעזר ברפואה הסינית וצמחי מרפא אבל שום דבר לא השפיע. לאחר כל הניסיונות החלטתי להניח לגוף לנפשו, ולהתמקד בעיקר בעבודה על הנפש.
נפש ונשמה:
כשמצאתי את עצמי מחוץ לצבא עם תווית של "חולה במחלה כרונית" הרגשתי הלם ראשוני של: איך זה קרה לי?במקביל לכך הרגשתי תחושת הקלה: הקלה משנים של העמדות פנים, מהצורך להראות כל הזמן חזקה ומושלמת כל- כך, הקלה של מועקה שישבה לי בתוך הבטן 19 שנים ורצתה לצאת החוצה. היא יצאה כמחלה, דרך הגוף, כמו הר געש שהתפרץ. הקלה כי לא אצטרך לרוץ כל הזמן, שאפשר לעצור רגע ולנוח, להירגע, יטפלו בי יעזרו לי, אני במקום מוגן.
הרפואה הסינית לימדה אותי לראות כל הזמן את הקשר בין מתח ודברים נפשיים שאני עוברת לבין מצבי הגופני בריאותי. התחלתי לשים לב מתי המחלה מחמירה, מתי היא נרגעת, מה מחמיר ומה עוזר וכו'. בזמן לימודי הרפואה סינית קיבלתי טלפון דרך חבר לכיתה, של אישה רוחנית אשר עוזרת לאדם לעשות תיקון אישי באמצעות הדורות שלו. היא עזרה לי להבין את המשמעות הרוחנית של המחלה ועזרה לי לשחרר קליפות ומחסומים פנימיים כך שאוכל להתמודד עם האמת המסתתרת לה מתחת לכל אלו. הרגשתי כי אני מתחברת לשורש הרוחני שלי, חוזרת "הביתה". עברתי חוויה רוחנית חזקה של תקשור עם נשמה אשר העבירה לי מסרים חשובים על עצמי. הכל היה מאוד מוחשי ואמיתי.
לאחר מכן, הרגשתי במשך כמה ימים תחושות של מעין נשמות,( סוג של אנרגיה מוחשית) אשר מסתובבות סביבי,שומרות עלי, ודוחפות אותי לכוון הנכון. התחילו להגיע אלי גם מסרים שונים על העולם ועל האנושות ואז הגיעה תחושת פחד ותחושה כי אני נמצאת גבוה מדי למעלה וצריכה יותר להתקרקע למטה. הרגשתי בעננים, כאילו מוקפת במלאכים שומרים, ובמקביל לכך, התחלתי להרגיש דברים ולראות אנשים אחרת מהאופן שבו ראיתי אותם קודם. הכל נהייה יותר ברור והרגשתי את האנשים מבפנים מבלי שיצטרכו לדבר. מעין חיבור עמוק פנימה לאדם ולנשמה שלו ללא כל התדמית והמסכות.לאחר שביקשתי להתחבר יותר לקרקע, "עזבו" אותי לפתע כל האנרגיות הרוחניות והרגשתי את הקרקע מוצקה יותר תחת רגלי.
תהליך הבנת הנפש והכרת עצמי, תוך הבירורים והחיפושיים נפגשתי קצת עם הרוחניות.
התחלתי לבנות את עצמי מבפנים ולהתחזק ולעבור תהליכים אישיים אשר נסגרים ונפתחים ללא הפסקה. הצלחתי לשפר את הקשר עם הורי ובעלי, זכיתי בעקבות כך באמא חדשה ומקסימה ובקשר מדהים וחזק עם הבעל שלי שעבר גם הוא תהליכים אישיים ושינויים בעצמו. כמו כן, זכיתי להיות אמא בעצמי לארבעה ילדים מדהימים. המשכתי לבנות במקביל את עמוד השדרה הפנימי שלי ובעיקר לעבור תהליך של התבגרות אישית.
גוף נפש:
במשך כל שנות מחלתי הבחנתי בקשר ברור של מצבי הנפשי והרגשות שאני חווה לבין מצבי הבריאותי.
שמתי לב כי באופן עקבי לכל התקף קודם מתח כלשהו, לחץ או חרדה בעיקר כשמתרחשים שינויים גדולים בחיי. הרפואה הסינית התחילה להראות לי את הקשר של הגוף לנפש ושלמעשה גוף ונפש הם אחד.
במשך כל חיי הפנמתי את ההבנה כי אם לא נענים לבקשותיי ולצרכי כאשר אני מבקשת או לא מבקשת, אפשר להיעזר בביטוי גופני שבד"כ ישיג את רצוני. כך מצאו להם הרבה תחושות ורגשות שהיו חבויים בתוכי עמוק פנימה ביטוי דרך הגוף, בעיקר כמחלות ומיחושים.
למדתי לבטא את עצמי דרך הגוף כאשר הייתי מרגישה עצובה, כעוסה, מתוחה, חסרת אונים, מפוחדת ועוד. הבנתי כי קיים בי פחד מהתגובה של הסביבה אם יתגלו רגשותיי האמיתיים והסתרתי אותם היטב. פחדתי שלא יאהבו אותי, שלא ירצו להיות איתי, או פשוט היה לי קשה מדי להתעמת עם האנשים ולדרוש את שלי.
בעקבות התהליך האישי שעברתי עד כה, הבנתי כי להמשיך לרצות אנשים ולבטא את עצמי דרך הגוף מבלי להיות מסוגלת להוציא את הדברים שאני מרגישה וחושבת החוצה, נקרא במילה אחת- הישרדות. הבנתי כי אני חווה את החיים עדיין מנקודת מבט של ילדה אשר מחפשת חום, אהבה ויחס מתוך מקום של הרבה פחדים וחרדות וכי ברצוני להתגבר עליהם ולדעת לבקש את רצונותיי ולהתבטא בצורה נכונה ובוגרת יותר.
כאשר רציתי להיכנס להריון ולא הצלחתי לאחר יותר מחצי שנה, הרגשתי כי יש בי פחד גדול מההריון ומהשינוי הגדול והמשמעות הנלוות לו. באותה התקופה הייתי בשלב של להוציא הרבה מחסומים ואנרגיה שלילית החוצה דרך- ריקוד, כתיבה, ציור אינטואיטיבי ותרגילים ייחודים שיצרתי בעצמי ועזרו לי לגוף ולנפש כאחד.
במשך שנתיים התרכזתי בעבודה הפנימית יחד עם חיזוק הגוף דרך תזונה, התעמלות, צמחים ודיקור, התנתקתי ממחשבות על ההריון באמונה שכאשר יגיע הזמן הוא יגיע לבד. כאשר סגרתי מעגל עם עצמי בתוך התהליך האישי, הלכתי למקום בו יש מים זורמים והרגשתי כי אני מתנקה מבפנים ויוצרת בתוכי אנרגיה חדשה וטובה, באותו היום ממש נכנסתי להריון עם בני, נדב.
בהריון הרגשתי טוב נפשית, גם בגלל ההורמונים וגם כי הרגשתי ממש מוגנת ובטוחה, הרגשתי כי כולם דואגים לי ושומרים עלי כי יש בתוכי נכס חשוב ולכן לא יכול לקרות לי שום דבר רע, הייתי בשלווה פנימית גבוהה ביחס לעצמי. ההשפעה הבריאותית באה לידי ביטוי בכך שמעולם לא הרגשתי טוב יותר, פיזית. "סחבתי" עד שבוע 41 מלאת מרץ עד הלידה. עברתי לידה טבעית כחוויה מדהימה שאין כמוה יחד עם תמיכה של אימי ובעלי.
לאחר הלידה, התפרצה המחלה שוב בשיא עוצמתה ובמקביל חוויתי דיכאון לאחר לידה במשך כחצי שנה . היה קשר ברור בין השניים ובין כל מה שהגוף והנפש עברו באותה תקופה קשה. הגעתי לייאוש מוחלט לאחר כל הדרך שעשיתי,ולא הבנתי איך ולמה זה קורה לי.
המשכתי לעבוד עם עצמי בתהליך אישי ועבודה פנימית ובמקביל החלטתי לפתוח עסק משלי, משהו שהוא שלי ואני אבנה אותו בעצמי. תהליך זה חיזק אותי מאוד והצלחתי להתגבר על הדיכאון ולשפר מאוד את מצבי הבריאותי.הרגשתי כי קיבלתי מסר ברור לגבי הייעוד שלי לטפל ולהנחות אנשים בכל הכלים שקיבלתי וכי עלי לממש ייעוד זה.
מאז המשכתי לעבור שינויים גדולים בעצמי והבנתי כי תהליך אישי אינו נגמר אלא הוא ממשיך לכיוונים ועומקים שונים אצל האדם, כשכל שלב שעוברים מלווה בעליות וירידות, בתובנות חדשות ובהתפתחות אישית בעקבות זאת. לכל דבר שקורה יש סיבה, הקושי הוא להצליח להבין אותה ואז לפעול על פי התובנות, ולעבור שינוי ותיקון בהתאם לכך.
